המדינה מעוניינת לעזור לאנשים שנפגעו בתאונות דרכים, על מנת שלא יצטרכו להתמודד עם התהליך הבירוקרטי ויוכלו לקבל פיצויים כמה שיותר מהר, בין אם זה בשביל שיוכלו לטפל בעצמם ובין אם זה שמשפחתם תוכל גם לטפל בהם וגם ליהנות מאפשרות לכלכל את עצמה, בזמן שהם נמצאים בבית חולים, בתהליכי טיפול או שיקום.
בשנת 1975, חוקקה המדינה את חוק נפגעי תאונות דרכים, החוק נועד לתת כלים לאנשים שעברו תאונות דרכים ולמשפחות שלהם, לקבל פיצויים כמה שיותר מהר ולא להיות תלויים בגורמים שונים. עד אז, כל הנושא של פיצויים מתאונות היה תחת הגדרה של נזיקין רגילים, מה שאילץ את התובעים להוכיח שהנזק נגרם להם עקב רשלנות של הנתבע. למשל, אם היה מדובר בהולך רגל שנפצע, אז הוא היה צריך להוכיח שהנהג שפגע בו פעל בורה רשלנית. אם לא הוכחה רשלנות, אם לא הוכח נזק או אם הנזק נגרם באשמת התובע עצמו, הרי שהוא לא היה זכאי לשום פיצוי.
מן הסתם, גם אם נניח הנזק נגרם על ידי הנתבע, ועוד עקב רשלנות, הרי שהיה לוקח הרבה מאוד זמן עד שהתובע היה יכול להוכיח זאת, אפילו אם הוא שכר עורך דין תאונות דרכים בירושלים או בכל עיר אחרת, והיא מבצע את הפעולות הנדרשות אחרי התרחשות התאונה, עדיין הוא לא היה מקבל את הפיצוי באופן מיידי. זה היה יכול להשפיע על היכולת שלו לעבור תהליך טיפול ושיקום, זה היה יכול להשפיע על היכולת שלו לפרנס את משפחתו.
מה השינוי שעשה החוק
המטרה העיקרית של החוק, כאמור, היא לאפשר פיצוי מהיר לכל מי שנפגע בתאונת דרכים. הרעיון היה, לאפשר לכל מי שנפגע לקבל פיצוי, גם אם לא מדובר בפיצוי מלא, לפחות כל אחד מהנפגעים, בכל תאונת דרכים, יכול לקבל פיצוי שיאפשר לו לתפקד מבחינה כלכלית.
החוק כולל מספר עקרונות:
ראשית, אחריות מוחלטת שאיננה תלויה בשאלה מי אשם, האם זה הצד הפוגע או הצד הנפגע. כך אין התניה בשאלה זו והיא איננה משפיעה על מתן הפיצוי.
שנית, מרחיב באופן מהותי את הגדרות ביטוח צד ג', כך שהחוק בנושא מרחיב את החובות, כולל את סוגי הנזקים מתאונות דרכים.
שלישית, המדינה קרן מיוחדת לאפשר פיצוי לנפגעי תאונות דרכים (קרנית), אשר מספקת תמיכה ופיצוי לאנשים שאינם יכולים לקבל פיצוי מחברת ביטוח (מקרים של תאונת פגע וברח למשל).
בצורה כזו, המדינה דאגה לכסות את כל הנפגעים, ואיפשרה להם לקבל פיצוי בכל מקרה, לפחות פיצוי ראשוני, בטרם העניין יתברר בבית המשפט ויקבע מי אשם והאם עליו לשלם פיצוי לצד השני ומה יהיה גובהו.
